החורפים תמיד ארוכים וקשים, והחורף הזה היה ארוך יותר מכל מה שהשבט זוכר. האש שבפתח המערה כבר כמעט וכבתה, וצללים אפלים התגנבו על קירות המערה. אבל השבט שרד. ועכשיו, הסופה והכפור והעיניים הזוהרות כבר אינן. ילדים שגדלו לבחורים בחשכת החורף, יונקים שהפכו ילדים ואבות שגידלו שיבה- מותחים את רגליהם, יוצאים החוצה לעולם מואר יותר- אך עדיין פראי ומסוכן. האם יצליח השבט להדרים מספיק, לאסוף מספיק אוכל, ולמצוא לעצמו מערה, בטרם ירד עליו הכפור? האם יצליח לנווט בין השבטים המשונים, חיות הפרא העצומות והרוחות ההפכפכות ולשרוד? או שיהה זה הסיפור האחרון, שנספר מסביב למדורה? .... המשחק יעסוק בחברי שבט אנשי מערות, בעולם בראשיתי והפכפך, יפייפה ואכזר. השחקנים יגלמו גם את חברי השבט, שנאבקים כדי לשרוד בעולם קשה ומסוכן, וגם את השבט, שגדל, מתכווץ, מצרף חברים ומסתכסך בתוך עצמו. זה משחק על אנשים קטנים ועיקשים בעולם אכזרי וחסר רחמים, אבל לא רק על הסבל שלהם- גם על הקשרים היפים, האהבות, הבדיחות והסיפורים. המשחק ישוחק במערכת רזה יחסית בשם "הלהקה" שאני מתנסה בעיצובה כבר תקופה, שמבוססת באופן רופף על מנוע האפוקליפסה.